Salmos 77 (BHS)

1לַמְנַצֵּחַ עַל־יְדִיתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר ׃

2קוֹלִי אֶל־אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל־אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי ׃

3בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי ׃

4אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה ׃

5אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר ׃

6חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים ׃

7אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם־לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי ׃

O salmista questiona se Deus rejeitaria seu povo para sempre. Essa crise de fé é típica dos salmos de lamento, refletindo dúvida humana diante do silêncio divino. A resposta virá nos versos seguintes através da recordação dos atos históricos de Deus.

8הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא־יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד ׃

9הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר ׃

10הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם־קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה ׃

A frase 'enfermidade minha' mostra a autoreflexão do salmista, reconhecendo sua limitação humana. A 'destra do Altíssimo' refere-se ao poder salvador de Deus, tema recorrente no Êxodo (ex14).

11וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן ׃

12אַזְכִּיר מַעַלְלֵי־יָהּ כִּי־אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ ׃

13וְהָגִיתִי בְכָל־פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה ׃

14אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי־אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים ׃

15אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ ׃

A menção específica a José (além de Jacó) é incomum. Possivelmente reflete tradições do Reino do Norte (onde José/Efraim tinha proeminência), sugerindo origens antigas do salmo. Corrobora a divisão histórica entre Israel e Judá.

16גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי־יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה ׃

17רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת ׃

18זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף־חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ ׃

19קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ ׃

A descrição do caminho no mar alude claramente ao Êxodo (ex14:21-22). Arqueologicamente, não há consenso sobre o evento, mas a tradição é central na identidade israelita. O 'não são conhecidos' enfatiza o mistério dos métodos divinos.

20בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילֶיךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ ׃

Moisés e Arão representam liderança dupla: profética e sacerdotal. Curiosamente, o papel de Arão no Êxodo é menos destacado que o de Moisés, sugerindo possível influência de tradições sacerdotais posteriores na redação final do salmo.

21נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד־מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ׃