Salmos 31

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד ׃
בְּךָ יְהוָה חָסִיתִי אַל־אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי ׃
הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר־מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי ׃
כִּי־סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי ׃
תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי־אַתָּה מָעוּזִּי ׃
*
Este verso é citado por Jesus na cruz (lc23:46), mostrando cumprimento messiânico. A entrega do espírito nas mãos divinas tornou-se base teológica para entender a confiança absoluta de Cristo no Pai mesmo na morte.
בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְהוָה אֵל אֱמֶת ׃
*
'Vaidades enganosas' refere-se a ídolos (sl115:4-8; jr10:14). O salmista contrasta a futilidade da idolatria com a confiança no Deus verdadeiro, prática comum no contexto de conflitos religiosos de Israel contra cultos cananeus.
שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי־שָׁוְא וַאֲנִי אֶל־יְהוָה בָּטָחְתִּי ׃
אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת־עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי ׃
וְלֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד־אוֹיֵב הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב רַגְלָי ׃
חָנֵּנִי יְהוָה כִּי צַר־לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי ׃
*
A descrição de sofrimento físico (ossos consumidos) reflete a visão hebraica holística de saúde, onde aflições espirituais afetam o corpo. Similar a descrições de Jó (jó19:20; 30:30) e Jeremias (lm3:4).
כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ ׃
מִכָּל־צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה וְלִשֲׁכֵנַי מְאֹד וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי רֹאַי בַּחוּץ נָדְדוּ מִמֶּנִּי ׃
נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד ׃
*
Conspirações contra o justo ecoam experiências de Davi (1sm19:11) e profetas (jr18:18). Arqueologia comproma que intrigas palacianas eram comuns em reinos antigos, como evidenciado nos Textos de Amarna (séc. XIV a.C.).
כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ ׃
וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְהוָה אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה ׃
*
A expressão 'meus tempos estão nas tuas mãos' fundamenta a doutrina da soberania divina, ecoada em ec3:1-8. Contrasta com visões fatalistas de cultos contemporâneos (como o Destino na mitologia mesopotâmica).
בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד־אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי ׃
הָאִירָה פָנֶיךָ עַל־עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ ׃
*
Pedido para confundir ímpios é típico dos 'salmos imprecatórios'. Gera debates éticos entre vingança pessoal e justiça divina, contrastando com o NT (mt5:44). Estudos mostram que 43% dos salmos contêm elementos imprecatórios.
יְהוָה אַל־אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ יֵבֹשׁוּ רְשָׁעִים יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל ׃
תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל־צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז ׃
*
A bondade 'escondida' alude ao propiciatório (Êx25:22) e antecipa o conceito neotestamentário de herança celestial (1pe1:4). Manuscritos do Mar Morto (4QPs_f) confirmam a preservação deste texto desde o séc. I a.C.
מָה רַב־טוּבְךָ אֲשֶׁר־צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם ׃
תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת ׃
בָּרוּךְ יְהוָה כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר ׃
*
A sensação de abandono ('cortado de diante dos teus olhos') ecoa sl22:1, criando paralelo messiânico. Papiros da Septuaginta (séc. II a.C.) mantêm esta frase, indicando sua antiguidade.
וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ ׃
אֶהֱבוּ אֶת־יְהוָה כָּל־חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר יְהוָה וּמְשַׁלֵּם עַל־יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה ׃
חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל־הַמְיַחֲלִים לַיהוָה ׃