Salmos 105 (BHS)

1הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו ׃

2שִׁירוּ־לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָיו ׃

3הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה ׃

4דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד ׃

5זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי־פִיו ׃

6זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו ׃

Refere-se à descendência de Abraão e Jacó como povo escolhido. A aliança com Abraão é mencionada em Gênesis 12:1-3, e a escolha de Jacó (Israel) em Gênesis 35:9-12.

7הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו ׃

8זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר ׃

A 'aliança para sempre' remete à promessa feita a Abraão (Gn15:18) e reiterada a Davi (2Sm7:12-16). A expressão 'milhares de gerações' aparece também em Deuteronômio 7:9, reforçando a fidelidade divina.

9אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק ׃

10וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם ׃

11לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת־אֶרֶץ־כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם ׃

12בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ ׃

13וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל־גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל־עַם אַחֵר ׃

14לֹא־הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים ׃

15אַל־תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל־תָּרֵעוּ ׃

A proibição de tocar nos 'ungidos' (reis ou patriarcas) e profetas aparece em relatos como Abraão e Sara em Gerar (Gn20:3-7) e Isaque com Abimeleque (Gn26:9-11). Reflete a proteção divina aos líderes do povo.

16וַיִּקְרָא רָעָב עַל־הָאָרֶץ כָּל־מַטֵּה־לֶחֶם שָׁבָר ׃

17שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף ׃

18עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלָיו בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ ׃

19עַד־עֵת בֹּא־דְבָרוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ ׃

A 'palavra do Senhor o provou' refere-se a José, vendido como escravo (Gn37-50). Apesar do sofrimento, Deus o preparou para salvar Israel (Gn50:20). O salmo destaca o propósito divino mesmo na adversidade.

20שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ ׃

21שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל־קִנְיָנוֹ ׃

22לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם ׃

23וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ־חָם ׃

24וַיֶּפֶר אֶת־עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו ׃

25הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו ׃

26שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר־בּוֹ ׃

27שָׂמוּ־בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם ׃

Os 'sinais e prodígios' aludem às 10 pragas do Egito (Êx7-12). Curiosamente, o salmo não lista todas, focando no poder divino sobre a natureza e governantes.

28שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא־מָרוּ אֶת־דְּבָרָוו ׃

29הָפַךְ אֶת־מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת־דְּגָתָם ׃

30שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם ׃

31אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל־גְּבוּלָם ׃

32נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם ׃

33וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם ׃

34אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר ׃

35וַיֹּאכַל כָּל־עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם ׃

36וַיַּךְ כָּל־בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל־אוֹנָם ׃

A morte dos primogênitos (Êx12:29-30) foi o juízo final que levou Faraó a libertar Israel. Arqueologicamente, não há evidência direta, mas o relato reforça o tema da soberania divina na história.

37וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל ׃

A saída com 'prata e ouro' cumpre a promessa de Êx3:21-22. Êx12:35-36 relata como os egípcios deram bens aos hebreus, possivelmente para apressar sua partida após as pragas.

38שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי־נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם ׃

39פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה ׃

A nuvem e coluna de fogo guiaram Israel no êxodo (Êx13:21-22; Nm9:15-23). A codorna e o maná (v.40) são descritos em Êx16:13-15 (pão do céu) e Nm11:31 (codornizes).

40שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם ׃

41פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר ׃

A água da rocha aparece em dois relatos: Êx17:5-6 (Horebe) e Nm20:8-11 (Meribá). O salmo sintetiza os milagres como provisão contínua, ligando-os à fidelidade à aliança (v.42).

42כִּי־זָכַר אֶת־דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת־אַבְרָהָם עַבְדּוֹ ׃

43וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת־בְּחִירָיו ׃

44וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ ׃

45בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ־יָהּ ׃