Salmos 103

לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה וְכָל־קְרָבַי אֶת־שֵׁם קָדְשׁוֹ ׃
בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה וְאַל־תִּשְׁכְּחִי כָּל־גְּמוּלָיו ׃
הַסֹּלֵחַ לְכָל־עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל־תַּחֲלֻאָיְכִי ׃
*
A afirmação de que Deus 'sara todas as tuas enfermidades' gera debates teológicos. Alguns interpretam como cura física integral, outros como restauração espiritual, enquanto estudos críticos apontam que o contexto original pode referir-se à libertação do povo no Êxodo (relacionando enfermidade e opressão).
הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים ׃
הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי ׃
*
A comparação da renovação da mocidade 'como a da águia' possui múltiplas interpretações: 1) Metáfora da renovação física 2) Alusão à muda de penas (mito não científico) 3) Simbolismo da força divina (Is 40:31). Arqueologia mostra que a águia era símbolo de poder no antigo Oriente Médio.
עֹשֵׂה צְדָקוֹת יְהוָה וּמִשְׁפָּטִים לְכָל־עֲשׁוּקִים ׃
יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו ׃
*
A revelação a Moisés refere-se ao evento do Êxodo 34:6-7, onde Deus proclama Seus atributos. Historicamente, isso estabelece a base da identidade divina no judaísmo: misericórdia aliada à justiça.
רַחוּם וְחַנּוּן יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חָסֶד ׃
לֹא־לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר ׃
לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ ׃
כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל־יְרֵאָיו ׃
כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת־פְּשָׁעֵינוּ ׃
כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל־יְרֵאָיו ׃
*
A analogia paternal foi revolucionária para sua época, onde deuses pagãos eram vistos como distantes. Jesus ampliará esta imagem na parábola do Filho Pródigo (Lc 15:20-22), consolidando a visão de Deus como Pai.
כִּי־הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי־עָפָר אֲנָחְנוּ ׃
אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ ׃
*
A transitoriedade da vida humana contrasta com a eternidade divina (v.17). Arqueologia comprova que a imagem da erva efêmera era comum na literatura sapiencial do Oriente Médio (ex: Eclesiastes, textos egípcios).
כִּי רוּחַ עָבְרָה־בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא־יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ ׃
וְחֶסֶד יְהוָה מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם עַל־יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים ׃
לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם ׃
יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה ׃
*
A menção do trono celestial corrobora a evolução teológica do judaísmo pós-exílio, onde Javé transcende o Templo de Jerusalém. Paralelos em Daniel 4:34-35 mostram esta cosmovisão.
בָּרֲכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ ׃
בָּרֲכוּ יְהוָה כָּל־צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ ׃
בָּרֲכוּ יְהוָה כָּל־מַעֲשָׂיו בְּכָל־מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה ׃