Neemias 10

וּבְכָל־זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ ׃
וְעַל הַחֲתוּמִים נְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא בֶּן־חֲכַלְיָה וְצִדְקִיָּה ׃
שְׂרָיָה עֲזַרְיָה יִרְמְיָה ׃
פַּשְׁחוּר אֲמַרְיָה מַלְכִּיָּה ׃
חַטּוּשׁ שְׁבַנְיָה מַלּוּךְ ׃
חָרִם מְרֵמוֹת עֹבַדְיָה ׃
דָּנִיֵּאל גִּנְּתוֹן בָּרוּךְ ׃
מְשֻׁלָּם אֲבִיָּה מִיָּמִן ׃
מַעַזְיָה בִלְגַּי שְׁמַעְיָה אֵלֶּה הַכֹּהֲנִים ׃ ס
וְהַלְוִיִּם וְיֵשׁוּעַ בֶּן־אֲזַנְיָה בִּנּוּי מִבְּנֵי חֵנָדָד קַדְמִיאֵל ׃
וַאֲחֵיהֶם שְׁבַנְיָה הוֹדִיָּה קְלִיטָא פְּלָאיָה חָנָן ׃
מִיכָא רְחוֹב חֲשַׁבְיָה ׃
זַכּוּר שֵׁרֵבְיָה שְׁבַנְיָה ׃
הוֹדִיָּה בָנִי בְּנִינוּ ׃ ס
רָאשֵׁי הָעָם פַּרְעֹשׁ פַּחַת מוֹאָב עֵילָם זַתּוּא בָּנִי ׃
בֻּנִּי עַזְגָּד בֵּבָי ׃
אֲדֹנִיָּה בִגְוַי עָדִין ׃
אָטֵר חִזְקִיָּה עַזּוּר ׃
הוֹדִיָּה חָשֻׁם בֵּצָי ׃
חָרִיף עֲנָתוֹת נוֹבָי ׃
מַגְפִּיעָשׁ מְשֻׁלָּם חֵזִיר ׃
מְשֵׁיזַבְאֵל צָדוֹק יַדּוּעַ ׃
פְּלַטְיָה חָנָן עֲנָיָה ׃
הוֹשֵׁעַ חֲנַנְיָה חַשּׁוּב ׃
הַלּוֹחֵשׁ פִּלְחָא שׁוֹבֵק ׃
רְחוּם חֲשַׁבְנָה מַעֲשֵׂיָה ׃
וַאֲחִיָּה חָנָן עָנָן ׃
מַלּוּךְ חָרִם בַּעֲנָה ׃
*
O muro ficou terminado e se restabeleceu o pacto que Deus fez com seu povo nos dias do Moisés (Deuteronomio 8). Neste pacto se encontram princípios que são importantes para nós na atualidade. Nossa relação com Deus deve ir assistir à igreja e ter devoções regulares. Deve afetar nossas relações (10.30), nosso tempo (10.31) e nossos recursos materiais (10.32-39). Quando a gente decide seguir a Deus, faz uma promessa de servir o desta forma. Os israelitas se apartaram do compromisso original de seguir a Deus. Devemos guardar nossa promessa com Deus em tempos de adversidade ou prosperidade.
וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל־הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל־תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין ׃
מַחֲזִיקִים עַל־אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד־הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹת יְהוָה אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו ׃
*
Se o povo escolhido de Deus ia atestar pelo em um mundo pagão, necessitava famílias unidas e temerosas de Deus. Também, deviam evitar qualquer tentação de adorar os ídolos dos povos que viviam a seu redor. Por isso Deus proibiu o matrimônio entre os israelitas e quão pagãos viviam na região (Deu 7:3-4). Entretanto, os israelitas e os pagãos freqüentemente se casaram, e os resultados foram desastrosos para as famílias e para a nação. Sempre o matrimônio com estrangeiros levou a povo de Deus à idolatria (1Ki 11:1-11). Cada vez que a nação se separava de Deus, perdia sua prosperidade e influência.
וַאֲשֶׁר לֹא־נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ ׃
*
Deus reconheceu que a atração do dinheiro entraria em conflito com a necessidade de descansar um dia, por isso se proibiu o comércio dentro da cidade o dia de repouso. Ao decidir-se a honrar a Deus em primeiro lugar, os israelitas estavam rechaçando fazer do dinheiro seu Deus. Nossa cultura freqüentemente nos faz escolher entre a conveniência e o benefício por um lado e o colocar a Deus em primeiro lugar pelo outro. Analise seu trabalho e seus hábitos de adoração: Está Deus realmente em primeiro lugar?Perdoar as dívidas cada sete anos era parte da lei (vejam-se Deu 15:1-2; Exo 23:11). O povo prometia obedecer as leis de Deus e guardar seu pacto.
וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת־הַמַּקָּחוֹת וְכָל־שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר לֹא־נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ אֶת־הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל־יָד ׃
*
O templo tinha sido reconstruído sob a liderança do Zorobabel aproximadamente setenta anos antes (Ezr 6:14-15). As contribuições ao templo, as oferendas e as festividades foram restauradas.
וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ ׃
לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל־יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ ׃ ס
וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל־קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית־אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל־מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה ׃
וּלְהָבִיא אֶת־בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כָּל־פְּרִי כָל־עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית יְהוָה ׃
*
Esta prática se instituiu no tempo do êxodo do Egito (veja-a nota em Exo 13:12-14). O povo precisava voltar a aprender a importância de dedicar seus primicias do campo a Deus. Nehemías estava simplesmente voltando a instituir esta prática que se levou a cabo nos primeiros dias da nação (Exo 13:1-2; Num 3:40-51). Apesar de que este princípio não continuou na época do Novo Testamento, o conceito de dar a Deus a primeira porção de nosso tempo, tesouros e talentos continua. Dá-lhe você a Deus o primeiro e o melhor, ou só as sobras?
וְאֶת־בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ וּבְהֶמְתֵּינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת־בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ ׃
וְאֶת־רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל־עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל־לִשְׁכוֹת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ ׃
וְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן־אַהֲרֹן עִם־הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת־מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר לְבֵית אֱלֹהֵינוּ אֶל־הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר ׃
כִּי אֶל־הַלְּשָׁכוֹת יָבִיאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי הַלֵּוִי אֶת־תְּרוּמַת הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְשָׁם כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְלֹא נַעֲזֹב אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ ׃