Jó 4

וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר ׃
*
Elifaz afirmou que lhe tinha sido dado conhecimento secreto por uma revelação especial de Deus (4.12-16), e que tinha aprendido muito de sua experiência pessoal (4.8). Argumentou que o sofrimento era um resultado direto do pecado, e que se tão só Jó confessasse o seu, seu sofrimento terminaria. Elifaz via o sofrimento como um castigo de Deus que deve ser bem recebido para poder conduzir a uma pessoa de volta a Deus. Em alguns casos, é obvio, isto pode ser certo (Gal 6:7-8), mas não era assim com o Jó. Mesmo que Elifaz fez muitos comentários bons e acertados, fez três conjeturas equivocadas: (1) Uma pessoa boa e inocente nunca sofre. (2) Aqueles que sofrem estão sendo castigados por seus pecados passados. (3) devido a que estava sofrendo, Jó teria feito algo mau ante os olhos de Deus. (Para maior informação a respeito do Elifaz, veja o quadro no capítulo 28. Temán era uma cidade comercial no Edom, considerada um lugar de sabedoria, veja-se Jr 49:7.)
הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה וַעְצֹר בְּמִלִּין מִי יוּכָל ׃
הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק ׃
כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ ׃
כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא תִּגַּע עָדֶיךָ וַתִּבָּהֵל ׃
הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ ׃
זְכָר־נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ ׃
כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ ׃
מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַ יֹאבֵדוּ וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ ׃
שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ ׃
לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי־טָרֶף וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ ׃
וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ ׃
בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁים ׃
פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד ׃
וְרוּחַ עַל־פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי ׃
יַעֲמֹד וְלֹא־אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע ׃
הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַ יִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר־גָּבֶר ׃
הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה ׃
אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי־חֹמֶר אֲשֶׁר־בֶּעָפָר יְסוֹדָם יְדַכְּאוּם לִפְנֵי־עָשׁ ׃
מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ ׃
הֲלֹא־נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה ׃