Jó 37 (BHS)

1אַף־לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ ׃

2שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא ׃

3תַּחַת־כָּל־הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל־כַּנְפוֹת הָאָרֶץ ׃

Aqui, Eliu descreve o controle divino sobre os fenômenos naturais, como relâmpagos (v.3). A ideia de Deus usar elementos naturais como mensageiros aparece também em Salmos 104:4 e 147:15-18.

4אַחֲרָיו יִשְׁאַג־קוֹל יַרְעֵם בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ וְלֹא יְעַקְּבֵם כִּי־יִשָּׁמַע קוֹלוֹ ׃

5יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָע ׃

O trovejar como voz divina é um tema recorrente (Sl 29:3-9). A ênfase na incompreensão humana ante o poder de Deus prepara o discurso final do próprio Javé nos capítulos 38-41.

6כִּי לַשֶּׁלַג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ ׃

7בְּיַד־כָּל־אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל־אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ ׃

A expressão 'sela as mãos' pode referir-se ao inverno rigoroso que impedia o trabalho agrícola. Arqueologicamente, tabletes mesopotâmicos como o 'Almanaque do Fazendeiro' (c. 1700 a.C.) descrevem práticas de proteção contra intempéries.

8וַתָּבֹא חַיָּה בְמוֹ־אָרֶב וּבִמְעוֹנֹתֶיהָ תִשְׁכֹּן ׃

9מִן־הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה וּמִמְּזָרִים קָרָה ׃

10מִנִּשְׁמַת־אֵל יִתֶּן־קָרַח וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק ׃

11אַף־בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ ׃

12וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלָתוֹ לְפָעֳלָם כֹּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם עַל־פְּנֵי תֵבֵל אָרְצָה ׃

13אִם־לְשֵׁבֶט אִם־לְאַרְצוֹ אִם־לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ ׃

14הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵל ׃

15הֲתֵדַע בְּשׂוּם־אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם וְהוֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ ׃

16הֲתֵדַע עַל־מִפְלְשֵׂי־עָב מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים ׃

A menção ao 'equilíbrio das nuvens' reflete cosmologia antiga, onde se acreditava numa abóboda celeste sólida sustentando águas superiores (Gn 1:6-8). Isso contrasta com o conhecimento meteorológico moderno, mas encontra paralelos em textos ugaríticos e egípcios.

17אֲשֶׁר־בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם ׃

18תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק ׃

A imagem dos céus como 'espelho fundido' alude à crença numa cúpula metálica sólida (hebraico 'raqia'). Descobertas como o Mapa de Babilônia (séc. VI a.C.) mostram que esta visão era comum no Antigo Oriente Próximo.

19הוֹדִיעֵנוּ מַה־נֹּאמַר לוֹ לֹא־נַעֲרֹךְ מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ ׃

20הַיְסֻפַּר־לוֹ כִּי אֲדַבֵּר אִם־אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע ׃

21וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם ׃

22מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה עַל־אֱלוֹהַּ נוֹרָא הוֹד ׃

23שַׁדַּי לֹא־מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא־כֹחַ וּמִשְׁפָּט וְרֹב־צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה ׃

Esta declaração sobre a inacessibilidade divina contrasta com o Novo Testamento (Jo 1:18), mas estabelece base para a teologia da transcendência divina. Filósofos gregos contemporâneos como Xenófanes expressavam ideias semelhantes sobre a divindade.

24לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא־יִרְאֶה כָּל־חַכְמֵי־לֵב ׃ פ

A crítica aos 'sábios de coração' ecoa Isaías 5:21 e antecipa Paulo em 1 Coríntios 1:19-20. Papiros de sabedoria egípcia como 'As Admoestações de Ipuwer' (c. 1850 a.C.) também alertavam contra a arrogância intelectual.